בעולם הקסום של הדיסקוגרפיה של לאנה דל ריי, "Ultraviolence" בולט כמסע קולנועי שחוצה את גבולות מוזיקת הפופ המסורתית. האלבום יצא לאור בשנת 2014, האלבום עטור השבחים הזה סימן שינוי בנוף הקולי של דל ריי, תוך התעמקות בנגינה שופעת, אווירת וינטג' ונרטיבים ליריים שהרגישו כמו הצצות לתחום חלומי ונוסטלגי.
"Ultraviolence" פרוש על פני שני תקליטורי ויניל, ופורש שטיח של מלנכוליה ופיתוי. האלבום נפתח בשיר "Cruel World", שנותן את הטון למה שמתפתח – אוסף של שירים שמשדרים פגיעות לצד חוזק. השירה המעושנת של Lana Del Rey, המזכירה תקופה שחלפה יוצרת אווירה שמרגישה גם קולנועית וגם אינטימית.
הרצועה הבולטת, "West Coast", מציגה לרפרטואר של דל ריי אלמנט בלוזי וחדור רוק. הגיטרות המעוותות והמנגינות החונקות מעבירות את המאזינים לנוף קליפורני שמשי שמעורר תחשה של געגוע וחופש כאחד.
השיר, "Shades of Cool" קוסם בעיבוד התזמורתי שלו, מתמזג בצורה חלקה עם השירה האתרית של לאנה. הנוף הקולי שצייר "Ultraviolence" מרגיש לעתים קרובות כמו פסקול של סרט וינטג', שבו כל רצועה תורמת לנרטיב גדול וסוחף יותר.
פורמט האלבום מוסיף שכבה נוספת של נוסטלגיה לחוויה. חובבי ויניל מעריכים את החום והאותנטיות שמביאים איתם אלבומים, ו"Ultraviolence" אינו יוצא מן הכלל.
האלבום עוסק בנושאים מורכבים כמו: אהבה ושברון לב ועד לביקורות חברתיות. רובד זה מוסיף עומק לחוויית ההאזנה. "Brooklyn Baby" ו-"Fucked My Way Up to the Top" מציגים את היכולת של Lana Del Rey ליצור נרטיבים המאתגרים את הציפיות המקובלות, כל זאת תוך שמירה על אלגנטיות כפי שאופיינית לה.
בתחום הפופ המודרני, לאנה דל ריי עומדת כדמות ייחודית, ו"Ultraviolence" מדגים את האבולוציה האמנותית שלה. פורמט האלבום הכפול מאפשר למעריצים לעסוק באלבום חשוב שדן בנושאים של אהבה, אובדן ומורכבות הקיום.
כשהתווים האחרונים של "The Other Woman" מתפוגגים, המאזין נשאר עם תחושה שהוא חווה משהו יותר מסתם אלבום. "Ultraviolence" הוא חקר קולי, מסע נצחי דרך נוף החלומות של לאנה דל ריי, שבו כל רצועה מוסיפה משיכת מכחול על הבד של לנה שלא מפחדת לצאת לטריטוריות הלא ידועות של רגשות.
האלבום "Ultraviolence" של לאנה דל ריי, שיצא כאלבום כפול, כולל את הרצועות הבאות:
אזל מהמלאי
משלוחים לכל חלקי הארץ
₪160
